החלטה בתיק ס"ע 35044-06-10

1.         ביום 7.1.14 הגישו המבקש (להלן: המבקש/הנתבע  3) בקשה להורות על חיוב התובע (להלן: התובע/המשיב) בהפקדת ערובה.

2.         במסגרת בקשת טען המבקש כדלקמן:

א)         התובע הגיש תביעה שעניינה מכרז לתפקיד מבקר פנים כאשר תביעתו מבססת על אדני שווא משפטיים ועובדתיים שכן התובע לא עמד בתנאי סף של המכרז נשוא תביעתו וכל מטרתו מסע נקמה על כך שלא נבחר לתפקיד מכאן שסיכויי התביעה הינם אפסיים.

ב)         מצבו הכלכלי של המשיב הינו קשה - המשיב חייב לתיקי הוצאה לפועל והיה לו קשה לעמוד הוצאות משפט.

3.         בעקבות החלטת בית-הדין מיום 7.1.14 הגיש התובע ביום 21.1.14 תגובתו לבקשה, במסגרתה טען:

א)         לאחר הגשת כתב תביעה מקורי התיר ביה"ד לתובע להגיש כתב תביעה מוקן ולכלול הזוכה במכרז - המבקש שבכאן כנתבסע בתיק. עם קבלת הבקשה לתיקון כתב התביעה חויב התובע בתשלום הוצאות לשני הנתבעים האחרים בתיק בסך כולל של 4,000 ש"ח ששולמו על ידו.

ב)         סיכויי התביעה אינם אפסיים וכרוכות בהן שאלות עובדתיות ומשפטיות שדינן להתברר במסגרת דיון הוכחות.

ג)          על פי הפסיקה על המבקש בבקשה להפקדת ערובה להראות שני תנאים מצטברים, כי התביעה שהוגשה מופרכת על פניה והאם ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה - בנסיבות העניין לא התקיימו התנאים בעניינו של המשיב.

דיון והכרעה:

4.         שאלת הנסיבות בהן יש לחייב להפקיד ערובה לשם הבטחת הוצאות משפט, נדונה לאחרונה על ידי בית הדין הארצי בפרשת קיניאנג'וי :-

"עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו  על העובד הזר

  בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו  הוכיח

  המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו

  מופרכת על פניה".

5.         בענין בוצ'ימן נקבע:-

"הנה כי כן, אמות המידה לדיון ולהכרעה בבקשה להטיל על התובע ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, אינן משתנות בשל כך בלבד שהמדובר הוא בעובד זר, גם אם לא המציא את כתובתו בישראל דווקא. כפי שפסק בית דין זה בעניין פטרצקו הטלת ערובה איננה הכלל. בדונו בבקשה להטלת ערובה, יקדים בית הדין וישמע את הצדדים ואת עדותו של התובע תוך שייתן דעתו, בין היתר, לאלה: עד כמה יש בעדותו של התובע ובראיות לכאורה שהובאו לפניו כדי לבסס את התביעה; שיעור ההוצאות הכרוכות בתובענה; האם נפרע סכום הוצאות שהוטל על התובע במסגרת התובענה; האם התובע מסר מען שאינו נכון או לא המציא כלל מען כלשהו; האם די במסירת מענו של בא-כוח המערער כחלופה למענו של התובע; תחולתן של תקנות הביצוע לאמנת האג על המקרה הספציפי; האינטרסים השונים של בעלי הדין ומשקלם; סכום הערובה כמרכיב העלול לפגוע בזכות הגישה לבית הדין ומנגד כאמצעי למניעת תביעות סרק. בסופו של דבר ינמק בית הדין את החלטתו בבקשה לאור המשקלות והאיזונים שעשה במכלול הגורמים שהיו בפניו".

6.         בפרשת פתחי אבו נסאר רכז בית הדין הארצי את הכללים בהתייחס לעובדים ברשות הפלסטינית:-

"כשהעובד הוא תושב הרשות הפלסטינית - ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בתוך כך, תינתן הדעת לשני פנים אלה:

הפן האחד: כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גביה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונית לכאורה, ולו ראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים, שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה (23).